החיידקים והוירוסים שחדורים לגוף נתקלים ברכיבי מערכת החיסון של הגוף. תאי דם לבנים ותאי הגנה אחרים מפגינים התנגדות רבה נגד האורגניזמים המזיקים שנכנסים לגוף, ומטרתם להיפטר מהם מחוץ לגוף ולמנוע מחלות. כך אנו עוברים מידתית מבלי לחלות מרכיבים מיקרוביאליים שעלולים לגרום למורסה. מורסה היא הצטברות של מוגלה שנוצרה כתוצאה ממלחמה זו — תאי דם לבנים מתים, תאי דם אדומים שניזוקו ורקמות נגועות או לא נגועות מתיישבים במימושה של התגובה. הנוזל הצהבהב המצוי במקום הוא המוגלה, ותיק המלא מנוזל זה נקרא מורסה.
האוֹי הבלתי נראה של החיוך שלכם: מהי מורסת שיניים?
שינינו אינן משמשות רק למראה אסתטי; הן גם מהוות יסוד למערכת עיכול בריאה וחיסון חזק.
ובכל זאת, לפעמים במעמקי השן מתחילה מלחמה שלא נראית לעין. בתום מלחמה זו נוצרים כיסים קטנים מלאי דלקת, כלומר מורסות שיניים, אשר מהוות למעשה ייצוג למאבק של הגוף בזיהום.
מורסת שיניים היא כאשר חיידקים מתיישבים בשן או ברקמות הסובבות אותה ויוצרים זיהום. הגוף מפעיל את תאי הדם הלבנים כדי להשמיד את החיידקים. אך בסיום המלחמה, תאים מתים, חיידקים ורקמות נפגעות מתלכדים ויוצרים מוגלה (פּוּי). אם המוגלה אינה יכולה להיפלט החוצה, הגוף כלוא אותה בתוך קפסולה — וזהו המורסה.
בקצרה: מורסה היא סוג של "מבצר הגנה", אך אם אינה נשלטת עלולה להפוך לאיום המופנה פנימה בגוף.
כיצד נוצרת מורסת שיניים?
בדרך כלל מורסה בשיניים מתפתחת כאשר חדרה לזוהה ל־שכבת הפולפה של השן, שהיא הלב של השן — הכוללת עצבים, כלי דם ורקמת חיבור. כאשר יש עששת עמוקה, שבר או נשירת חניכיים או סתימה מדליפה — החיידקים מגיעים לפולפה. מערכת החיסון תוקפת את הזיהום, אך לפעמים המקום סובל מהצטברות מוגלה ואם היא אינה מוצאת יציאה — נוצרת מורסה.
הגורמים הנפוצים להיווצרות מורסה הם:
- עששת עמוקה שלא טופלה
- מחלות חניכיים (ג׳ינג’יביטיס ופריודונטיטיס)
- שיניים שבורות או סדוקות (במיוחד כתוצאה מטראומה)
- טיפולי שורש כושלים או סתימות מדליפות
- שיני בינה כלואות (באזור גיל 20) שסביבן מתגבשת חיידקייה
- היחלשות מערכת החיסון, סטרס או סוכרת
אם הזיהום אינו מטופל בזמן, החיידקים עלולים להגיע ל־רקמת העצם ואף ל־הדם.
סוגי מורסות שיניים
1. מורסה פריאפיקאלית (מתחת לקצה שורש השן)
מורסה זו נוצרת בקצה השורש של השן. החיידקים חודרים לפולפה של השן ומתקדמים לעצם סביב קצה השורש.
סימנים:
- כאבי שיניים דוקר־פועמים, כפעימת דם
- רגישות לחום/לקור
- תחושת לחץ בעת לעיסה
- במקרים מתקדמים: נפיחות בצד הפנים
טיפול: בדרך כלל טיפול שורש (טיפול אנדודונטי). במקרים מתקדמים — ריקון המורסה וניקוי הרקמה הנגועה.
2. מורסת פריודונטלית (מורסה באזור החניכיים והשורש)
מורסה זו נוצרת בשל הצטברות דלקת בחניכיים סביב שורש השן. מחלות חניכיים שמתקדמות יוצרות כיסים סביב השורש, שמספקים סביבה לחיידקים.
סימנים:
- חניכיים נפוחות, אדומות וכואבות למגע
- השן עשויה להיות רופפת או מתנדנדת
- ריח רע מהפה
- מוגלה הנפלטת מאזור החניכיים
טיפול: ניקוי עמוק של כיסי החניכיים, ריקון המורסה ובהצורך — אנטיביוטיקה. לאחר טיפול פריודונטלי — תחזוקה סדירה חשובה מאוד.
3. מורסת פריקורונלית (מורסה סביב שיני בינה כלואות)
נפוצה בעיקר סביב שיני הבינה בגיל 20. כאשר החניכיים סביב השן לא נפתחים לגמרי — נלכדים שאריות מזון וחיידקים שגורמים לזיהום.
סימנים:
- כאבי לסת וקשיי פתיחת פה
- כאב שממשיך לעבר הגרון
- נפיחות וקושי בבליעה
- חום וחולשה כללית
טיפול: ניקוי אזור הזיהום סביב החניכיים, סטריליזציה. אם השן הכלואה גורמת לבעיה — תכנון עקירה.
סימני מורסת שיניים: קריאת הסימנים שגוף מסמן
מורסת שיניים לרוב מתחילה ב"כאב קטן" אך מהר הופכת ליותר חריפה. הגוף באמצעות הסימנים הללו מראה כי מערכת החיסון נלחמת בזיהום:
- כאב שיניים מתמשך, דופק-דומה
- נפיחות בפנים, בלסת או בצוואר
- חום, צמרמורות, חולשה
- ריח רע מהפה או טעם רע
- קושי בפתיחת פה
- קושי בבליעה
- מוגלה שנפלטת מאזור השן או החניכיים
- אסימטריה בפנים (בגלל הנפיחות)
סימנים אלה מעידים שמערכת החיסון נלחמת בזיהום. אולם ככל שהמלחמה נמשכת — החיידקים עשויים להתפשט לאזורים אחרים בגוף. במקרה כזה נדרש טיפול דחוף אצל רופא שיניים.
כיצד מאבחנים מורסת שיניים?
בקליניקות מצוידות דיגיטלית כמו :contentReference[oaicite:0]{index=0} האבחון מבוצע במספר שלבים:
- בדיקה קלינית: רופא השיניים בוחן את אזור הזיהום ומעריך רגישות למגע.
- קרני רנטגן (פנורמי): נראית לעין עומק הזיהום והלזיות בקצה השורש.
- טומוגרפיה תלת-ממדית (CBCT): נמדדת הפצת הזיהום בעצם והקשר עם עצבים במילימטרים.
- בדיקת ויטאליות: נבדקת האם עצב השן חי או לא.
באמצעות זאת נקבעים בדיוק מקור המורסה — שורש, ערוץ שורש או חניכיים — ומניעת עקירות מיותרות.
טיפול במורסת שיניים
1. טיפול שורש (יישום אנדודונטי)
אם המורסה מקורה בקצה השורש — הפתרון היעיל ביותר הוא טיפול שורש. מנקזים את רקמת העצבים הנגועה בשן, מעבירים סטריליזציה לערוצים וקוטמים באמצעות חומרי סתימה יחודיים. מכשירי אנדודונטיה מודרניים (למשל VDW Reciproc, Apex Locator) מאפשרים ביצוע ללא כאב ולעיתים בחרן אחד.
2. טיפול אנטיביוטי
כאשר המורסה התפשטה לרקמות — נדרש טיפול אנטיביוטי. אולם אנטיביוטיקה **רק מאטה את התפשטות הזיהום**; כדי שהמורסה תסתיים לגמרי — **נדרש מנגנון מכאני (ניקוז או טיפול שורש)**.
3. ניקוז (ריקון המורסה)
במקרים גדולים או עמוקים — רופא השיניים מבצע תחת הרדמה מקומית חתך קטן לשחרור המוגלה. פעולה זו נותנת הקלה מיידית; לאחריה נעשים אנטיביוטיקה וטיפול אנטיספטי עד לניקוי מוחלט של הזיהום.
4. עקירה (אופציה אחרונה)
אם השורש ניזוק קשות או אין תגובה לטיפול — מומלץ עקירה. לאחר הניקוי אפשר לתכנן שתל דנטלי או גשר.
טיפול לאחר הניתוח ותהליך ההחלמה
במהלך תקופת ההחלמה יש להקפיד על:
- לא לצרוך מזון/משקה חמים במשך 24 שעות.
- ליטול אנטיביוטיקה ואקמול לפי הנחיית הרופא.
- אם יש נפיחות — במרבית 12 השעות הראשונות יש לשים קומפרס קר, אח״כ לשרות פה במים פושרים ומלח.
- לא לצחצח באזור הטופל, אך לנקות את שאר השיניים היטב.
- לא לדחות ביקורות; יש לעקוב ברנטגן אחרי הריפוי של שורש השן.
שאלות נפוצות
האם מורסת שיניים עוברת לבד?
לא, מורסת שיניים **אינה עוברת לבד** — היא יכולה רק **להירגע באופן זמני**. הסיבה היא שהמורסה היא קפסולה סגורה עם מוגלה וחיידקים. לפעמים הלחץ במורסה יורד, הכאב פוחת לזמן קצר והמטופל "חושב" שהחלים. אבל למעשה זה מעיד שהזיהום מתקדם לעומק הרקמות או לעצם. הגוף לא מצליח להשמיד את החיידקים בתוך הקפסולה כי תאי החיסון והאנטיביוטיקה לא חודרים אליה במידה מספקת. בסופו של דבר הזיהום נהיה כרוני, עצם קצה השורש מתחילה להתכלה והשן מתנדנדת.
מדוע מסוכן לסחוט או לפרוץ את המורסה בבית?
פריצה ביתית של מורסה עלולה להפיץ את הזיהום **לתוך הגוף** ולא להיפטר ממנו מחוץ. המוגלה מכילה מיליוני חיידקים. למרות שהנוזל עשוי לצאת החוצה — למעשה רובו מתפזר אל רקמות הסביבה או אפילו אל מערכת הדם.
הסיבוכים האפשריים:
- סלולריטיס: הזיהום מתפשט אל רקמות תת־עוריות, הפנים או הצוואר מתנפחים במהירות.
- אוסטאומיאליטיס: חיידקים חודרים לעצם הלסת ומדלקים אותה.
- ספסיס: הזיהום חדר לדם; חום, לחץ דם נמוך ואי־ספיקת איברים מתפתחים.
- דלקת מסתמי לב (אנדוקרדיט): בעיקר אצל מטופלים עם מחלת לב קיימת.
בנוסף — ניקוז עצמי של המורסה לרוב ינקז רק את החלק החיצוני של הזיהום; מוקד עמוק ממשיך להתפתח מתחת לפני השטח.
מה קורה אם מורסת שיניים לא מטופלת?
מורסת שיניים שלא מטופלת משפיעה לא רק על השן אלא גם על רקמות העצם והרקמות הרכות סביב. הסיבוכים הבאים יכולים להתפתח:
אדתנית עצם בקצה השורש: הזיהום חודר מהשורש לעצם; האזור מתחיל להתכלה והשן מאבדת את התמיכה.
דלקת סינוסים: מורסות בשן עליונה עלולות להגיע לחלל הסינוס. מצב זה גורם לדומים לסינוסיטיס כרונית — אף סתום, כאב ראש.
נפיחות בבלוטות לימפה: בלוטות הצוואר מגיבות לזיהום, גדלות וכואבות למגע.
אסימטריה בפנים ונפיחות: ככל שהמורסה מתקדמת — צד אחד של הפנים נפוח. מצב זה מפריע לאסתטיקה ומגביל את תנועת הלסת.
ספסיס (הרעלת דם): החיידקים חדרו לדם; חום, חולשה, דופק מהיר וירידה בלחץ הדם — מצב רפואי מסוכן.
סיבוכים בלב או בכליות: כאשר זיהום בפה נכנס למחזור הדם, מסתמי הלב והרקמה הכלייתית עלולים להיפגע.
האם מורסת שיניים יכולה לחזור?
כן — יכולה לחזור. הסיבות העיקריות לחזרת מורסה:
- טיפול שורש לא מלא: אם הערוצים לא נוקו לגמרי — החיידקים שוב חוזרים לפעולה.
- מחלות חניכיים: כיסים פריודונטליים מאפשרים לחיידקים להצטבר מחדש.
- סדקים בשורש: חיידקים יכולים לחלחל דרך סדקים קטנים לשן מבפנים.
- היחלשות מערכת החיסון: סטרס, עייפות, מחלות כרוניות (כמו סוכרת) מגבירות סיכון לזיהומים.
- סינוסיטיס כרונית: מורסות בשיניים עליונות שמקושרות לסינוס עלולות ליצור מעגל זיהומי מתמשך.
מורסות חוזרות בדרך כלל הן סימן ל־מוקד זיהום עמוק. לעיתים, ערוצי שורש זעירים שלא נראים ברנטגן או שן קרובה עם זיהום יוצרים התחלה חוזרת.
כיצד ניתן להקל על כאב מורסת שיניים? (פתרונות זמניים)
ישנם מספר דרכי הקלה ביתיות — אך חשוב להבין שאלה **אינם תחליף לטיפול**:
קומפרס קר: כדי להפחית נפיחות בפנים — ניתן להניח שקית קרח על אזור הנפיחות למשך 15 דקות, מספר פעמים.
גרגור במי מלח פושרים: מי מלח מסייעים להפחית את עומס החיידקים בפה; ניתן לבצע 2-3 פעמים ביום.
שינה עם ראש מורם: הרמת הראש מפחיתה את הלחץ במורסה ומקלה את הכאב.
שימוש במשכך כאבים: איבופרופן או פארצטמול — לפי הנחיית רופא. אספירין לא מומלץ במיוחד בגלל אפקט נוגד קרישה.
אולם — אלה **פתרונות זמניים בלבד**. הכאב עשוי כמעט לחלוף, אך הזיהום לא נעלם. ללא טיפול שורש או ניקוז — המורסה לא תחלים לגמרי.
